פרק ראשון בחינוך הילדים
כדי להצליח בחינוך הילדים גם בדור זה עלינו לדעת איזה דברים לא עושים כמו שאמר דוד המלך ע''ה: ''סור מרע'' ועוד אחר כך ''עשה טוב''
לפני שמדברים איך לחנך ''ועשה טוב'', צריך להקדים ''סור מרע'', יש דברים רעים שמפריעים בחינוך, והן אבני מוקש לכל יסוד החינוך, שכל החינוך והדיבורים אינם מועילים ונופלים בסדקים וחורים, ואין כלל בית קבול לחינוך.
זה כבר משעה שהתנוק נולד, הוא קולט דברים רעים, הם נחקקים בתוכו ומפריעים לו לעלות אחר כך. וכמו לענין קדושה ותורה, כתוב במסכת אבות פרק ב' משנה ח': רבי יהושע בן חנניה: אשרי יולדתו. ופרש רש''י ורע''ב בשם הירושלמי: שאמו גרמה לו שיהא חכם, שכל הימים שעברו אמו היה מחזרת בכל יום על כל בתי מדרשות שהיו בעיר, ואומרת להם: בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שיהיה חכם, ומיום שנולד לא הוציאה. . . . . עריסתו מבית המדרש, כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה.
יש ללמוד בביתו בקול רם כדי שבני ביתו ישמעו דברי תורה, ואף שהם ישנים.וכמו שכתב רבנו יוסף חיים זצ'': כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו, שנקט לשון ''נשמעים'' להורות שילמד בקול, כדי שבני ביתו. . ישמעו אותו אף ישנים, וכשה תינוק בוכה באמצע הלילה וצריך לנדנדו, יל מד בינתים [אחר שברך ברכות התורה] , ואז יועיל. גם לילד שישמע דברי תורה, ''ולכל בשרו מרפא''.
ב. שמיעה וראיה ומאכלות אסורים.
וכל שכן שצריך להיזהר שהתינוק או הילד לא ישמע דברים האסורים או דברי נבול וכדומה, על ידי מכשירי רדיו ושאר מכשירים. וכן שלא יראה מראות אסורות, שזה פוגם בנפשו. ובודאי יש להזהר שלא ישמע שירי עגבים, עיין בחגיגה (דף טו:) שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה ולא הגנה עליו תורתו, משום שזמר יוני לא פסק מפיו, וספרי מינין היו נושרין מחיקו עוד לפני שיצא לתרבות רעה, עין שם בפרוש רש''. . . . י. צריך לברר מה שומע התינוק אצל המטפלת וכדומה, ומה רואה שם.
וכן צריך להקפיד שלא יאכל הילד מאכל אסור או דבר בהכשר מפוקפק, אצל קרובים ושכנים וכדומה, ולא יאכל דבר שלא מעשר, ואפלו החלב שהתינוק יונק לא יהא מעורב בו מאכל אסור, עיין בש''ך וט''ז ביורה דעה [סימן פ' 'א סעיף ז']גבי מינקת שאכלה דבר אסור במקום פקוח נפש, דאף שמותר לאכול, לא תניק באותו זמן, משום שהחלב מטמטם את לבו ומולד לו טבע רע, וזה מזיק לו גם בזקנותו.
אמנם במאכל המותר ובזמן האסור, למשל שצריך לאכל ולשתות לפני קדוש או הבדלה, מתר ליתן לילד ואפלו עד גיל בר מצוה, ואין לצערו, וכמו שכתב ה''מגן אברהם'' בסימן רס''ט ס''ק א' בשם הר'. . . . 'ן והרשב''א, שאף שהקטן הגיע לחינוך וחייב בקדוש, מותר להאכילו בידים לפני הקדוש, שכל דבר שהוא לקיום הילד, למשל: אכילה ושתייה לא גזרו בו חכמים, שהרי אפילו ביום הכפורים מצוה להאכילו ואין מחנכין אותו אפילו לשעות.
וכן מותר ליתן לילד חלב או גבינה אחר שאכל בשר, כשצריך זאת לצרך קיומו, אף פעם לחינוך, כגון: שטעם קצת בשר עוף או בשר בהמה, ואינו רוצה לאכל יותר, ועדין הוא רעב, ואינו מוכן לאכל כי אם פת עם גבינה וכדומה, בזה. . . . לא שייך חינוך כיוון שהוא לקיום הילד. וכן מתר ליתן לתינוק בקבוק חלב אחר שאכל תבשיל בשרי, אם על ידי זה הוא ישבע או ירדם, אבל אין ליתן לו ממתק חלבי אחר שאכל בשר, כיון שאין זה לצרך קיומו.
''החזון איש'' אמר דברים סגולים שיש בהם סגלה פנימית ומועילים להרגיל את הילד בקדשה וטהרה, למשל: ליטול להם ידים בשחרית החל מהימים הראשונים, וכן כסוי הראש, טלית שיש, וכדומה.
