ההורים יכולים בדבור בעלמא, למשל: בשולחן של שבת, לתת את הערכים לילדיהם ולנווט אותם לדורות. הילדים קולטים את מה שהורים מחשיבים, אם הם משבחים תלמידי חכמים ומספרים על גדולי תורה בהתפעלות, זה נכנס ללב ילדיהם, וגם הם יעריכו תלמידי חכמים ורצו להיות כמותם, וכן הבנות ירצו להנשא רק לתלמיד חכם. ואם ההורים מדברים על כסף ועסקים, או על גדלות הרופא או הפרופסור או בעל מלאכה, וכבודם ניכר מתוך התפעלותם מהם, לזה ישאפו גם ילדיהם, ואיך יצפו מהן ללמוד ולהיות אברך או להנשא לאברך?
צריך האב או האם מוצרי מעשי על גדולי התורה וצדיקי הדור, ולשבח אותם בשולחן שבת ובכל הזדמנות, ולהסביר שעמל התורה זה חשוב מהכל, ואין כבוד אלא תורה, וכמה זכו גדולי התורה, ולהתפעל ממעשיהם ולהחדיר לילדיהם את החשיבות, ושהם מגנים עליה. וכמו שכתוב בפרשת שלח לך: ''היש בה עץ אם אין'', אלו הצדיקים שמגנים על הדור, כמו שפרש שם רש''י. וכן לדבר בשבחו של המרא דאתרא וכדומה, כדי להחשיבו בעיני ילדיהם, גם כדי שייקבלו ממנו, וגם כדי שישאפו להיות גדולי תורה.
וגם אם בא בחור ישיבה או אברך לבית, צריך מאוד לכבדו ולהחשיבו בעיני ילדיו, באשר עמל בתורה, וכל שכן כשנכנס תלמיד חכם לבית, צריך לכבדו בכל מיני אפשרויות, ולהגיש לו מאכל ומשקה חשוב, ולהושיבו במקום הכי חשוב, זה פועל הרבה אצל הילדים. , ההתרגשות לפני תלמיד חכם וראית חשיבותו נכנסת ללבם, והם ירצו להדמות לו.
ויש שעושים להפך, כשנכנס עשיר או רופא לבית, מכבדים אותו מאד, נכנס בן תורה או אברך או תלמיד חכם לבית, יש מתיחסים אליו בכבוד כפי הראוי לו, וזה מראה לילדים שהתורה לא חשובה כל כך חס ושלום, וישאפו לכבוד של רופא או עשירות , ואף הורים יאמרו להם חשוב ללמוד תורה, זה לא יעזור כלום, כשרואים בעיניהם שהכבוד לתורה אינו חשוב ככבוד לעשיר או לרופא.